שמנה. לא קללה. לא מילת גנאי. לא עלבון. פשוט, תיאור.
פשוט-
זה לא.
כן, אני אישה שמנה.
לא רק גדולת גוף, מלאה, אלא
ממש
שמנה.
ולא,
אין רע בזה.
אני גם מתאמנת ומדריכת פילאטיס שמנה. כן.
ויש לי עוד הרבה תארים.
וברור לי שהשימוש שלי במילה הזו, הניכוס מחדש שאני עושה בה כמילת תואר, היא חלק מהתהליך האישי שלי של קבלה עצמית,
אבל
ממש ממש לא רק:
אני משתמשת במילה הזו.
אני עושה בה שימוש *פוליטי*.
כשאני מציינת שאני שמנה, ללא הצמדה שיפוטית או בקורתית, ומציגה את המילה הזו במרחבים ציבורים, אני נותנת למילה לגיטימציה
ולמבנה הגוף לגיטימציה.
אני מייצרת שינוי חברתי מעצם השפה בה אני משתמשת.
אז כן,
גוף שמן הוא לגיטימי,
בין אם הוא בריא יותר פחות
חשוף יותר או פחות
יפה (בעיני המתבונן) יפה פחות.
זה לקח זמן,
אבל אני ממש נינוחה עם המילה הזו בהקשר של הגוף שלי כיום.
איך *את* מרגישה עם המילה הזו?